השנים האחרונות לא היטיבו עם רבקה.

לפני שמלאו לה שמונים, הכריזה: כשאגיע לגיל שמונים אפסיק לעבוד, והכל יפול לי מהידיים. היא לבטח לא דמיינה לעצמה שכך יהיה, וזה אכן קרה,ולא באופן שאיפשר לה ליהנות מהשנים שבאו אחר כך.

רבקה הגיעה לחולתה בעצם מלחמת השחרור, לאחר שסיימה את עלית הנוער בשדה נחום, את הסמינר לגננות, והתנדבה לעבודה במסגרת אונרר”א בגרמניה, בטיפול בילדים פליטי המלחמה.

היא באה עמוסה בספרים- הספרים שליוו אותה גם בחייה בחולתה: מרקסיזם,

סוציאליזם, שירה וספרות. היא היתה נטועה בספרות הגרמנית, והיו לה חיי רוח עשירים. כשחזרה לארץ,  חיפשה קיבוץ שזקוק לגננת, ונשלחה לקיבוץ שהיה זקוק לעובדים בגן הירק! אבל רבקה קיבלה את הדין, וחיכתה. לבסוף הגיעה לעבודה שרצתה בה, ושנים רבות היתה גננת  לילדים רבים אצלנו.

היא היתה אישה פעילה, התענינה בחינוך, בכלכלה ובחברה.דרשה מעצמה הרבה, ודרשה גם מילדיה, לעתים יותר ממה שהיו מסוגלים לתת. אהבה מוזיקה, תיאטרון, ובעיקר אמנות. השתדלה להגיע לכל תערוכה שנפתחה, אם כאן באיזור או במרכז הארץ. בטרמפים, בגשם, בשעות לא סבירות, אבל דבר לא עצר בעדה מלהגיע , לחוות, לראות, ולהעשיר את המצברים.

לאחר עבודה עם ילדים במשך שנים רבות, נבחרה למרכזת קניות – החברה הראשונה שעסקה בנושא שנחשב אז לגברי בלבד. ומשם – להנהלת החשבונות של הקיבוץ, ולכל מיני רישומים, מסים, שילומים ומה לא. היתה לה מעורבות בכל הנעשה בקיבוץ, חברתית וכלכלית, ותמיד השמיעה את דעותיה, ולא נרתעה מלבקר חריפות בשעת הצורך. בשנים הראשונות, כשפורים היה לא רק חג של תחפושות ושתיה, היו היא ומרים אסא מחפשות תמיד נושא מיוחד כדי להביע את דעתן , ולהשמיע בקורת על נקודות שונות בחיי החברה .

כשנולדו הנכדים אי אפשר היה לעצור אותה. היתה מגיעה בכל הזדמנות, היא ושלמה’לה היו מתיצבים תמיד כשצריך היה את עזרתם, ובכל מפגש היה הדיבור

מגיע לבסוף לנכדים שהיו כמובן הכי מוכשרים מכולם.

נפגשנו הרבה בשנים שקדמו למחלתה. היה זה בית שנעים היה לבוא אליו. אני רוצה לפסוח על השנים האחרונות בן לא רצתה כבר לחיות,ולזכור אותה כאשה פעילה, דעתנית  ונמרצת,  שיחד  עם שלמה’לה בנתה בית  נעים, חייתה חיי משפחה יפים , ושמחה בחברת ילדיה , כלותיה ונכדיה . יהי זכרה ברוך.

חולתה , 22.05.2008