עלי (אליעזר) לטוביצקי

בנם של טובה וצבי ז”ל

אחיהם של יעל וחווי ז”ל, ושל סימה ועמליה.

נולד 06/05/1951

נפטר 15/01/2022

עלי

מוזר לי לחשוב שעלי איננו, כי הוא היא מאד נוכח בחיי.

לעלי היתה אינטליגנציה רגשית גבוהה והוא אהב חברה ואנשים. בכל מקום שבו הוא שהה התגלה מהר הניצוץ הממזרי המיוחד, הזיק השובב בעיניים, חוש ההומור המפותח והצחוק המתגלגל.  הוא היה סלחן וצנוע ולא נטה לשמור טינה.

לאחר שההורים נפטרו, החלפנו אותם. עלי זכה לליווי ותמיכה מצידינו. דאגנו לשמח, לשמור על רווחתו, לטפח ולהגן על זכויותיו.

לפני מספר חודשים חגגנו לעלי 70.  הזמנו לבית האבות זמרת, ששרה שנסונים צרפתים, שעלי כל כך אהב ובדרך זו שימחנו גם את  דיירי בית האבות.

בביקורים שלנו אצלו נהגנו להעלות זיכרונות מהעבר. היה לעלי זיכרון מצוין. דיברנו על אנשי חולתה הותיקים, החברים של ההורים, על בני הכיתה, נזכרנו באירועים ובחוויות, בנופים של חולתה, במעשי הקונדס שעלי היה שותף להם וכמובן דיברנו על הורים, על הבית ועל הגינה שעלי השאיר מאחור. לפעמים הוא היה שואל איפה השולחן שעשה במו ידיו? או חפצים אחרים שזכר מביתו.

הסגרים של הקורונה לא סייעו לנו לשמור עליו. הנתק שנכפה הכביד. הביקורים התקצרו,  כבר לא יכולנו לשבת איתו שעתיים כל ביקור, להקריא סיפור, לפתור תשבצים, לסייע באכילה, להביא לו פינוקים וכל מה שביקש.

עמליה ואני עשינו כל מה שיכולנו כדי להקל על עלי את חייו.  אהבנו אותו מאד והוא מאד יחסר לנו.

אני רוצה להודות לכל אנשי חולתה, שסייעו ותמכו בנו בטיפול בעלי לאורך השנים, והיו רבים וטובים. אני רוצה גם להודות לאבי טל, שמסייע לנו בשנים האחרונות ולבעלי תפקידים נוספים לאורך השנים שסייעו בליווי של עלי.

אני רוצה להודות לכל אלה שהגיעו לכאן היום, חלקם ממרחקים. זה לא דבר מובן מאליו.

תם פרק מהותי וארוך בחיינו עם מותו של עלי.

נוח עלי על משכבך בחולתה, קיבוץ שההורים ייסדו ובו נולדת וגדלת, מקום שכה אהבת.

סימה.