לאוניד נולד ב17.7.1934 בעיירה ירצבו ברוסיה.

במשפחה היה בן זקונים. בבית דיברו יידיש ומחוץ לבית, רוסית.

לפני מלחמת העולם השנייה  נהגו לחגוג את החגים היהודיים. אחריה חגגו רק את החגים הסובייטים.

במהלך המלחמה נאלצו לעזוב את ביתם כאשר הנאצים התקרבו. אביו של לאוניד חזר נכה מן המלחמה. אחיו לא חזר.

לאוניד למד מהנדס בניין, ועבד במקצוע עד יציאתו לפנסיה. בשנת 1972 נישא למריה, ובשנת 1973 נולדה להם ביתם היחידה – אינה.

בשנת 93 עלתה אינה לארץ בתכנית אולפן עבודה הישר לחולתה.

כאשר ההורים הבינו שאינה לא מתכוונת לחזור לרוסיה, החליטו לעלות גם הם ארצה.

בינתיים נפטרה אמו של לאוניד ברוסיה, והוא טיפל בה עד יומה האחרון במסירות רבה.

בשנת 1998 עלו לאוניד ומריה ארצה והתמקמו בכרמיאל.

אינה שחששה שהקליטה תהיה קשה, בעיקר לאביה, שלא אהב שינויים, הופתעה לטובה, ושמחה לשמוע מאביה שהוא מאושר בארץ.

בכרמיאל התאקלמו ונקלטו. לאוניד היה מבקר בבית הכנסת, ויצר חברויות עם עולים נוספים מברית המועצות.

הוא ניסה בכל כוחו ללמוד עברית, אך לא מאוד הצליח במשימה, ולכן למד להסתדר בערבוב של שתי השפות. בזכותו עופר ושלמה למדו רוסית.

לאוניד אהב לבקר את הנכדים בחולתה, והם תמיד חיכו לבואו. למרות שלא הרבה לדבר והיה שתקן, הילדים תמיד נמשכו אליו בקסם.

הוא טייל הרבה ברגל עם הנכדים, לכייון הירדן והשדות.

בזמנו הפנוי היה פותר סודוקו.

אינה זוכרת מילדותה שאביה היה חוזר מאוחר הביתה ובידיו “פנקייקים יבשים עטופים בנייר”, מאוחר יותר הבינה שאלו היו מצות שנאפו בסתר.

לדברי אינה היה חובב דברי מתיקה וגלידות . כשמריה הייתה מביאה הביתה וופל גדול מצופה שוקולד היה חותך אותו לקוביות קטנות ומסביר שכך הוופל יישאר ליותר זמן. 

החלום שלו היה שכאשר יצא לפנסיה יקנה חמור עם עגלה וימכור גלידות ברחוב.

בחודשים האחרונים כאשר כבר היה חולה וחלש אינה הייתה מביאה לו גלידה וממתקים בשביל לשמח את ליבו.

לאוניד תמיד הרגיש טוב ובריא, אף פעם לא התלונן, גם כאשר הבדיקות הראו שיש בעיות. הוא אהב להסתדר לבד, ולא להיות תלוי בעזרה מאחרים.

בחולתה הכירו אותו כולם מביקוריו הרבים, ולאחרונה כשהפסיק להגיע אנשים התעניינו אצל אינה מה שלומו.

לאחרונה החמירה מחלתו והוא סבל מבעיות בריאות שונות.  

לאחר תקופה ארוכה בבית החולים בצפת עבר להוספיס בטבריה. 

אינה טיפלה בו באהבה ומסירות.

יהי זכרו ברוך.