הדסה וורבלובסקי –הירש.
נולדה בעיר גלזנקירכן ב18.12.1920
עלתה במסגרת עלית הנוער ב16.3.1936, והצטרפה לחברת הנוער בעין חרוד. שם שהתה כשנתיים. לאחר מכן עברה להכשרת נען ועם בני ההכשרה הגיעה כעבור כשנה לחולתא- קיץ -1939.
כותבת אסתר לוין, חברתה לחברה: עולות וצפות שפע תמונות: ילדה, שם בשלג של חו”ל, בכפר ליד ברלין. שם נפגשנו לראשונה, צעירים, עליזים, בונים את המחר שלנו בארץ שמעבר לים.
ושוב נפגשנו ,תרמיל על השכם והרבה מיזוודות בדרך לאוניה. והנה חיפה, והנה עין- חרוד, ואנחנו הולכים לקראת חיים חדשים. ממשיכים בנען –אוהלים, פרדסים, והרבה אמונה.
ויחד לחולתא –חולתא של אגם ,סוכות ואוהלים, קדחת ותכניות בניה.
כאן הקימה את משפחתה עם אריה ונולדו להם שלוש בנות: הגר, מרים (קיקי), ועדה אשר ניפטרה ממחלתה בהיותה בת 11 שנים.
ידעתי את הדסה של אז-ילדה שחורת עיניים וחיוורת מעט, מקובלת בחברה אך אינה נושאת קולה באסיפות ובשיחות. והייתי עם הדסה האישה, היודעת מה רצונה, השתולה בלב המשק. היודעת לצחוק, להתרגז ולתבוע כדי לעשות עבודתה כטוב בעיניה. ואת אותה הדסה, שטיפלה באומץ כה רב בבתה הקטנה החולה ,שיכלה –והוסיפה ללכת, והוסיפה לתרום לכולנו .
כותבים חברים:” כל השנים הייתה טבחית בתחילה עבדה גם קצת במחסן הבגדים. איזו תקופה היא עבדה גם בבית התינוקות עם וורדה התינוקות בהם טיפלה היו לימים ה”שקדיות”. היא הייתה מאד פדנטית ונקיה ובכל יום ה בו עשו ניקיון בחדרים ,הדסה התנפלה על החדר, הוציאה מזרונים, פינתה וניקתה ארונות, ושפכה שפע של מי סבון. אצלה ניקיון היה ניקיון יסודי”
כותב שמעון ש. שהיה במחיצתה באקונומיה: “ידעה לישמור על יום כלכלה ועם
זאת לספק באופן חם ולבבי צרכיהם של חברים בהתקרב החגים יכולת לחוש כי אי שקט הוא מנת חלקה הייתה תמיד שואלת ומתיעצת במה אפשר לחדש? מה לשים על השולחן וכיצד ליצור הרגשה של חג. הרגשת שתשומת הלב כולה נתונה לרצון להוסיף ולהנות את הציבור.”
כותבת דליה :”אני מוכרחה להזכיר קצת תקופת המלחמה אשר כבר רחוקה מאיתנו. ניזכור איך הדסה אירגנה את המטבח. איך הכל דפק וברוח טובה, איך תמיד היה אוכל חם, פשוט לא להאמין ובביקור של וועדת מטבחים ווועדת ביטחון שאלו פרטים על ההיתארגנות והדסה דיווחה על המיטבח הם ממש פערו פה ןלא האמינו.”
ואי אפשר לספר על הדסה מבלי לציין את השתתפותה בחוג הדרמתי וביצירתיות שלה בחג הפורים.
כותב אהרון בורר: “נתוניה האובייקטיבים של הדסה ,נכונותה והתלהבותה הצביעו בעדה. כישרון מבריק או מבטא עברי משובח לא היו מתכונותיה העיקריות, אבל אהבת הענין, רצון חזק ומסירות לתפקיד היו לה. המשחק גרם לה הנאה רבה וכן לכל המשתתפים. ובפורים הייתה זו הדסה אשר גרפה לרוב את מיטב הפרסים ותשואות הקהל. היו לה רעיונות מבריקים והעזה.קשה לישכוח את ה”משיח” שלה רכוב על חמור מכוסה סדין לבן, או להבדיל את “אגא-חאן” מלווה מאמינים. אלה היו חוויות של צחוק רב וטוב. היו לה להדסה סיבות מספיקות לא להיות שרוייה תמיד במצב רוח מרומם אבל כשהתקרב פורים התגברה תמיד על דאגות מיום יום והפתיעה את כולנו ברעיון מבריק חדש.
ביום ראשון, כ”א שבט תשל”ב ה-6 לפברואר 1972 יצאה לקבל את פני אריה, שעמד לחזור אותו יום מחו”ל, ובדרך, ליד קיבוץ מעברות, התנגשה המכונית בה נסעה באוטובוס, הדסה ניפטרה במקום.
יהי זיכרה ברוך.
