מזל מסטר

בת לשבתאי וחנה טולדו

נולדה בצור מושה ב15.3.1937 ג’ ניסן תרצ’ז

נפטרה בחולתה ב31.12.2017 י’ג טבת תשע”ט

אשתו של חיים מסטר ז’ל

אמם של אדווה, אמיר, אפרת, כרמית

מתוך דברים שכתבה כרמלה בורר, לזכרה של מזל –

בנסיעותיי עם מזל לפעילויות שונות, שמתי לב שהיא מכירה הרבה יותר אנשים מכל אחד מאיתנו . איך זה? ובכן, כל זה בגלל פעילותה.

זמן לא רב לאחר בואה לחולתה, היתה מזל המורה של כיתת אגמית, ואחר כך המורה של חברת הנוער שניר. אחר כך נשלחה למדרשת רופין, לקורס מרכזי משק, ושם החלה ההיכרות הרחבה שלה עם אנשי הגליל. היא היתה אקונומית, והדריכה במטבחי הקיבוצים, וזה כמובן הרחיב את חוג מכריה. הקימה מחלבה בחולתה והתלמדה במחלבות שונות , ושוב היה זה מפגש עם אנשים נוספים. אחר כך לקחה חלק בקבוצה שאיישה את קול הגליל, ושוב נפגשה בחוג אנשים רחב שראיינה ואירחה.

גם בחוג לתקשורת שם למדה לצלם ולערוך סרטים הרחיבה את מעגל ההיכרויות שלה באזור.

עד השנה האחרונה לקחה מזל על עצמה עוד תפקיד חברתי – לארגן מדי שנה נסיעה של אנשי הגליל לחופשה בים המלח.

במסגרת זו הכירה עוד ועוד אנשים. לא היה מפגש שהשתתפה בו שלא תכיר לפחות חלק מהמשתתפים. בשנים האחרונות היה לה עוד עיסוק – משגיחה בבחינות הבגרות. שגם שם הכירה חוג נוסף של אנשים. אז פלא שהיא מכירה את כל תושבי הגליל??

גם בארכיון לקחה על עצמה תפקיד של שיקום הארכיון והקימה צוות נאמן העושה עבודה מצויינת.

אבל מזל לא רק פעילה חברתית, היא קודם כל פעילה משפחתית.

כל זמן שדובל’ה חי, היו עושים זאת בשניים, אבל כשנותרה לבדה, לא הפסיקה לקחת על עצמה עוד ועוד מטלות משפחתיות –  לנסוע לשדה אליעזר, לרכסים, לקצרין, לקציר, לכרמיאל בכל מזג אויר, לטפל בנכדים, לשמור על הכלבים, לעבוד בגינה, ולא להזניח את הבית כמובן.

במקפיא יש תמיד איזה בצק ממולא המוכן לאפיה, אם צריך-

שהרי אי אפשר לבוא לאן שהוא בידיים ריקות. ובשקית יש תמיד איזו סריגה בלתי גמורה שאפשר יהיה להמשיך אותה בשעת דיון כל שהוא, כדי לא לבזבז זמן, חלילה.

מזל גדלה במושב, והרבה מהתכונות המושבניקיות של מסירות, חסכון, שמירה על הרכוש, המנעות מבזבוז – כל אלה ליוו אותה גם במשך שנותיה הארוכות בחולתה, אם במשק ביתה, ואם תפקיד ציבורי שלקחה על עצמה. ועוד לא ציינתי שנוסף לכל אלו הייתה גם חברה טובה ונאמנה.

היום ;אנחנו נפרדים בצער ממזל, ומשתתפים באבלה של המשפחה הנאמנה שלה שלא עזבה אותה לרגע בשבועות האחרונים וליוותה אותה בדרך היסורים האחרונה שלה.

יהי זכרה ברוך.