יפתח צורן (צוקרמן)

 

נולד ב1.12.1952 כ’ב כסלו תשי’ג

נפטר ב 15.1.2007 כ’ה טבת תשס’ז

 

בנם של אידה ומנחם (חונה) צוקרמן

אחיהם של רותי, חיים, יונתן

 

אביהם של נעה, גילי וחן.

 

 

16.1.07

 

יפתח !

יש משפט שלנו, אוהדי הפועל, שאומר “אוהד הפועל נולד לסבול” אבל עד כדי כך לסבול?

בשבוע האחרון אני לא מפסיק לשאול את עצמי שאלות שלרובן אני לא מוצא תשובות, אבל לפחות לשאלה אחת קיבלתי תשובה – מוכרחים להמשיך לחיות !

אתה היית בשבילי לא רק דוד. היית גם חבר, ולא במעט מקרים פסיכולוג.

תמיד ידעת לתת עצה טובה, גם כשהיה קשה לקבל החלטה חשובה.

יישארו לי ממך המון זכרונות מעשרות המשחקים שנסענו יחד ומהארוחות המשותפות.

אני מבטיח להמשיך לקחת את חנקי למשחקים של הפועל כי הרי זה מה שהיית רוצה, ולשמור על הבנות.

 

                                                          אוהב אותך, וכבר מתגעגע,

                                                                              דורק’ה

 

 

 

 

                                                                                          15.1.07

אני רוצה לבקש מכל מי ששומע אותי עכשיו 

סליחה.

תסלחו לאבא שלי בבקשה

אם הוא פגע, או חטא.

תמחלו לו ותנו לנפשו מנוחה. בבקשה.

 

אני רוצה לבקש מאלהים שבשמים

שבחר אותו ולקח אותו

אלהים שאבא שלי כל כך אהב

שיבחר אותו לגן עדן,

כי הוא ראוי לשם, אני נשבעת.

הוא ראוי לשם על מה שנתן לי וחינך אותי.

הוא ראוי לשם כי יקבלו אותו שם

האנשים שהוא כל כך אהב ושאוהבים אותו :

אלי ודבי היקרים שלנו

סבתא שושנה

ישי, שהיה לו כמו אח.

וכמובן אביו – סבא חונה.

 

ולך, אבא ,

אמרתי הרבה בשבוע האחרון ורק דבר אחד שכחתי.

תודה, תודה, תודה, שהבאת לי אחים כאלה יקרים

את נעה ואת חן, שכל כך עוזרים לי.

                                                         תודה,

                                                                    גילי

אבא שלי

שבוע קשה עבר עלי

מלא מתח, געגוע, תקווה ויאוש, חום וקור, כעס וחמלה.

אהבה ועוד אהבה.

מוזר לי, תמיד הרגשתי בינינו חוט שמקשר בין הנשמות שלנו

כשאתה צחקת , צחקתי גם אני

כשהתרגשת, התרגשתי גם אני

וכשנעצבת, נעצבתי גם אני, נקרע לבי מהמבט העמוק הזה בעיניך, העינים היפות שלך בצבע – ים.

 

ועכשיו כולם אומרים שאתה כבר לא כאן, אבל החוט שבינינו – הוא עדיין כאן, והוא מושך לי חזק בלב, הוא מכאיב לי וקורע אותי מבפנים.

 

אבא, אני גאה בך על מי שהיית  לי

איש אוהב ורגיש

לכל אדם , לא משנה מאיפה בא, ולאן הולך

איש של אהבה לזולת, שמחפש תמיד למי לעזור

ואיך יכול לתת מעצמו לסובביו.

אבא,

אני אוהבת אותך

ואת החיוך הגדול שלך שממיס את כולם, עם הנמשים ואף הכפתור

שהורשת לי ואני כל כך גאה בהם.

תודה על כל מה שנתת

וסליחה על כל מה שלא יכולתי לעשות בשבילך

                      שתנוח  נשמתך בגן עדן

                                                       שלך

                                                              צ’ולי (נעה)

 

 

 

יפתח,

כשבאתי להפרד ממך בבית החולים, זו היתה הפעם הראשונה שלא קיבלת אותי בחיוך רחב, מהחיוכים שאפשר לראות שהם באים מתוך הלב.

יפתח, היית דוד שלי במלוא מובן המילה, דוד מושלם לילד בגילי, דוד שמשחק, שצוחק, שמכין בשר – דוד שאוהב את החיים, דוד שאוהב את המשפחה מעל לכל.

היית מתהלך במדרכות הקיבוץ ומחייך לכל כיוון, חיוך שאנשים מתמגנטים אליו ומיד מחזירים חיוך.

יפתח, תודה שלימדת אותי לצחוק כמעט על הכל, תודה שתמיד, בכל מצב, שמחת לראות אותי, תודה שלימדת אותי לאהוב את המשפחה שלי בלי תנאים;

תודה שהבאת לי את חן, גלי ונעה.

יפתח, אני בטוח שתמיד ידעת, כמונו, שיש לך משפחה נפלאה, אשה נפלאה וילדים נפלאים. אני לא הספקתי להגיד לך, אבל אף פעם לא כעסתי עליך, אף פעם לא התביישתי בקירבה אליך, ואני אוהב אותך.

אני מתנצל שלא הייתי מספיק מודע ובוגר לעזור לך, לימדת אותי המון על אהבה, שמחה ומשפחה. אני מבטיח לחנך את עצמי ובהמשך את ילדי בדרך בה חינכת אותי ואת ילדיך.

אני מבטיח להיות כל הזמן – אבא, אח וחבר לנעה, גילי וחן. אני אשתדל לשמח את גליה כמה שיותר, כמו שעשית הכי טוב בעולם.

                  אוהב אותך, זוכר אותך, ומבטיח להמשיך לחייך –

                                                                                     טל.