ידידיה פלס (פלורסהיים)
בדצמבר האחרון מלאו לאבא 85 שנים.
כמעט 11 שנים חי אצל עצמו לצד חיינו. בחמש השנים הראשונות פתח דלתות אל עולמו – אל התקווה, ובחמש האחרונות היה לנו חידה.
אבא נולד ב – 26.12.1919 בהמבורג שבגרמניה לאביו מיכאל ולאמו מרגלית. סבא שבא מבית דתי, משכיל, וסבתא שהיתה ציונית אדוקה, שמשו אבני בנין למי שיהיה.
עלית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 הביאה לעלית המשפחה לארץ – לחיפה. קודם עלו סבא וסבתא והכשירו השטח, וכעבור כחצי שנה עלו לבדם אבא בן ה-13,ואלישבע אחותו, בת
ה-12 . מאחור נשאר אחיו התאום – מקס – במוסד, ועם שאר הנכים הושמד ע”י הנאצים.
חוויה זו לא הרפתה מאבא כל חייו.
בארץ למד בבית הספר הריאלי ובגבור עליו ההכרה הציונית-התישבותית הכשיר עצמו להגשמה חקלאית בבית הספר החקלאי בכדורי. שם הצטרף לגרעין של המחנות העולים, ואתו הגיע לאחר הכשרה בנען, לחולתה, בסתיו 1939.
בחולתה עבד אבא זמן מה במכבסה ואחר כך כרועה צאן. הוא חלה בקדחת, ובין הזמנים , ב-1943, נישא לאמא ולמשפחה הצעירה נולדנו גידי ואני, אלינו, הילדים, גדעון ודבורה הצטרף, כבן ואח, בן-עמי בריינר, שניצל בעור שיניו מן השואה ואומץ על ידי ההורים בחום רב. ב 1952 נוסף אחינו הצעיר ישי, שנפטר ב – 1990 בעת שירותו הצבאי
עם השנים נישאנו – אנו הילדים – המשפחה התרחבה, ולאבא נולדו 10 נכדים ו-4 נינים, והחמישי כבר בדרך…
אבא היה התרבותניק מאז ומתמיד. הכין את החגים, כתב פזמונים, תרגם שירים, וערך את היומן. ב-1943 נשלח לסמינר מדריכים של עלית הנוער, ובשובו, לאחר תקופה קצרה של הדרכה, היה רפתן לצד המשך פעילותו התרבותית.
עם הקמת המכללה בתל חי היה בין הסטודנטים הראשונים ושילב את עבודתו ברפת עם לימודי
ספרות מפיו של נתן זך. בולטותו גרמה לנתן זך להתערב בשבילו באספת הקיבוץ ולשכנעה לשלוח אותו ללימודים סדורים.
באמצע שנות הששים נמצאה פשרה “ציונית” ואבא נשלח לקורס הגבוה באפעל ונעשה גם סטודנט שלא מן המנין באוניברסיטת תל אביב. בהמשך התקבל בסטודנט מן המנין ותוך כדי עבודתו בהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, השלים בהצטיינות יתרה לימודי מוסמך בספרות ימי הביניים.
משנות השבעים, במשך כ-20 שנה, עבד בהוצאת הקיבוץ המאוחד בחוליה לספרות יפה, ומלבד המו”לות חקר, תרגם וכתב ופרסם, ותוך כדי כך הקים ופיתח את ארכיון חולתה.
תרבותניק כבר אמרתי ??
באוגוסט 1994, יום חם בעמק,יצא עם אורח מחו”ל לסיור אופניים בשמורת החולה. באותו יום
נתקף באירוע מוחי נדיר ממנו לא קם על רגליו – לא דיבר ולא אכל והיה משותק בכל גופו. רק מוחו נשאר ללא פגע, צלול וחד, ועמו רוחו והתקווה.
בשנים הראשונות למחלתו המשיך לכתוב ולתרגם בעזרת המחשב ובסיועה הנאמן של אמא.
אתמול, כ”ז באדר ב’, תשס”ה, נכנע .
בחלומותי אני מקווה שעולמו העשיר וסיפור חייו, סיפקו לו בעשור האחרון והארוך של ערוב ימיו – תמונות, סיפורים ושיחות עם איש חכם.
דבורה