בר  אריה

בן נני ומשה בר

אביהם של תרצה , חנן ז”ל ואילנה

בעלה של רחל,

נולד בגרמניה ב’ תשרי תרפ”ג   24.9.1922

נפטר בחולתה  ט”ו אדר תשס”ה  24.2.2005

אריה בר ז”ל

אריה נולד בגרמניה ב- 24.9.22   בשם ליאונרט, להוריו נני ומשה בר, אח לוינפרד.

אריה גדל בבית ששמר על אורח חיים דתי- ליברלי, ובאותם ימים היה המצב הכלכלי טוב.

הוא למד בבית ספר נוצרי, אך החינוך היהודי לא הוזנח. את שעורי היהדות למד במסגרת הקהילה, והיה חניך בתנועת הנוער הציונית.יום בשבוע הוקדש למקצוע החשמל אותו אהב, ולימים מצא בו פרנסה.

כשהנאצים עלו לשלטון, מצא את עצמו נפגע מחבריו בבית הספר, המצב הכלכלי הורע ובנובמבר 1938, בליל הבדולח, נלקח למחנה הריכוז בוכנוולד. לאחר ששה שבועות שוחרר.  במסגרת הסדר מיוחד של עלית הנוער, הסדר שאיפשר לילדים לעזוב את גרמניה, עזב את משפחתו, אותה לא שב לראות, ועלה לארץ באפריל 1939 .

את צעדיו הראשונים בארץ, והוא בן שש עשרה וחצי, עשה יחד עם חברת הנוער, שהגיעה כמוהו מגרמניה, בקיבוץ רמת הכובש.

בקיבוץ פגש את רחל לבית ארב, שרק חדשים ספורים קודם לכן ברחה אף היא מגרמניה והגיעה לארץ עם קבוצת ילדים.

לאחר שנתיים, ב-1941, עברו רחל ואריה עם כל חברת הנוער , להכשרה בקיבוץ יגור, ומשם, לאחר שנה, עלו צפונה לחולתה, שהפכה להיות ביתם.

במרץ 1943 ממשו רחל ואריה את אהבתם ונישאו. שישים ושתים שנים של יחד הסתיימו להן.

בשנותיו הראשונות בחולתה עסק במלאכות מגוונות, מצא את עצמו דייג, חשמלאי, מרכז קניות ואף גזבר.

ב- 22 ביולי 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, שכלו רחל ואריה את בנם , את חנן, בעת שירותו הצבאי, והוא בן 18.

לצד כאב גדול וצער עמוק המשיך אריה בעשיה.

חיפושיו אחרי מקור הכנסה נוסף לקיבוץ הביאוהו להקים את מפעל הנעליים ולנהלו.

בגיל 65, בגיל שבו אנשים יוצאים לביתם וחושבים על מנוחה, פרש אריה מהמפעל ויצא

לדרך חדשה, דרך, שנדמה הייתה שם מאז ומעולם, דרך שחיכתה שאריה יפסע בה.  –

הדרך ש”בין ההר ובין הגיא” , דרך החינוך.

אריה ניהל את בית הספר, ומצא עצמו חבר ורע למבוגרים ולצעירים. בדרכי נועם ובהדרת כבוד ראויים לציון הוא מצא בית אמיתי בקצה הגליל הירוק.

אריה אהב את בית הספר,את האנשים שבו, ויצר מערכות יחסים יקרות לו במיוחד. לאחר סיום עבודתו ב”הר וגיא” המשיך להיות חלק מנוף בית הספר עד יומו האחרון. הוא שימש יועץ סתרים למנהלים, והיה חבר בועד המנהל של עמותת “שיח באצבע הגליל”. גם מן השבילים  בחולתה לא נעלמה דמותו של אריה. השינויים שפקדו את התנועה הקיבוצית

מצאו אותו נכון לקבלם. הוא היה שותף מלא להחלטות  ולמימושן.

לא היתה פנייה  ממרכז ועדה שלא נענתה בחיוב מצידו. עד יומו האחרון היה חבר בוועדה

הכלכלית, וחתימתו התנוססה על המחאות הקיבוץ.

הניח את רחל,  בנותיו תרצה ואילנה, ושישה נכדים אהובים : הדר, אופיר,גיל, ערן,

דניאל ודויד.